בנקאות פתוחה ושקיפות פיננסית: איך הכסף הפך לשקוף יותר, אך ברור פחות

בעשור האחרון חלה מהפכה שקטה אך עמוקה באופן שבו אנשים פוגשים את הכסף שלהם. מערכות בנקאיות דיגיטליות, אפליקציות לניהול פיננסי ובנקאות פתוחה הבטיחו דבר אחד מרכזי: שקיפות פיננסית, כחלק מהחזון של בנקאות פתוחה ושקיפות פיננסית. הכסף, כך הובטח, יפסיק להיות קופסה שחורה. כל פעולה תתועד, כל הוצאה תסווג, וכל משתמש יוכל לדעת בדיוק לאן הולך הכסף שלו.

ההבטחה הזו אכן קוימה, לפחות ברמה הטכנית. כיום ניתן לראות כמעט כל תנועה בחשבון בזמן אמת, מפולחת לפי קטגוריות, ימים ולעיתים גם לפי בתי עסק ספציפיים. אך לצד ההתקדמות הזו, מתברר כי משהו מהותי חסר. למרות ריבוי הנתונים, רבים מהמשתמשים אינם חווים עלייה בתחושת השליטה או הביטחון הכלכלי. להפך. אצל חלקם נרשמת דווקא עלייה בבלבול, בעומס ובחרדה פיננסית.

כדי להבין את הפער הזה, כדאי להיעזר במושג מוכר מעולם האנליטיקה העסקית: Data Rich, Information Poor. המונח מתאר מצב שבו קיימת כמות גדולה של נתונים זמינים, אך חסרה היכולת לתרגם אותם להבנה שמאפשרת קבלת החלטות. בעולם העסקי מדובר בתופעה מוכרת, שבה ארגונים מוצפים בדוחות ובמדדים, אך מתקשים להסיק מהם מסקנות אופרטיביות. בעשור האחרון, אותו פרדוקס מחלחל גם אל עולם הפיננסים האישיים.

הפרדוקס הזה, שנחקר במשך שנים בארגונים ובחברות, זולג כעת אל התחום הפיננסי האישי.

למה יותר נתונים של בנקאות פתוחה ושקיפות פיננסית לא מובילים ליותר שליטה?

ניקח דוגמה פשוטה. אדם פותח את אפליקציית הבנק ורואה שבחודש האחרון הוציא 3,200 שקלים על קניות בסופר. הנתון מדויק, מסווג ונכון. אבל מה הוא אומר לו בפועל?

האם זה הרבה או מעט? האם זו התנהלות סבירה למשק בית בגודל שלו? האם מדובר בחריגה, או בנורמה? בלי נקודת ייחוס, המספר הזה אינו מספק תשובה. הוא אינו מאפשר למשתמש להבין אם עליו לפעול, להירגע, או פשוט להמשיך כרגיל.

זו אינה בעיה של חוסר ידע מתמטי, אלא בעיה של חוסר הקשר. בני אדם אינם מעבדים מספרים באופן אבסולוטי. הם מבינים מציאות דרך השוואות, נורמות ודפוסים. בהיעדר מסגרת כזו, המידע נשאר תלוי באוויר.

מחקרים בפסיכולוגיה קוגניטיבית ובכלכלה התנהגותית מראים שכאשר אנשים נחשפים לנתונים שאינם ניתנים לפרשנות מיידית, מתרחשות אחת משתי תגובות נפוצות. הראשונה היא חרדה. המספרים “מרגישים” גבוהים או מסוכנים, גם אם אין לכך בסיס עובדתי. השנייה היא הימנעות. המשתמש מפסיק להסתכל, דוחה את העיסוק, או מתייחס לנתונים כאל רעש רקע.

כך נוצרת סיטואציה פרדוקסלית: יותר שקיפות, פחות בהירות. במילים אחרות, הנתון עצמו אינו הבעיה, אלא היעדר מסגרת שמאפשרת להבין את המשמעות שלו.

שקיפות טכנית מול שקיפות קוגניטיבית

רוב פתרונות הפינטק כיום מתמקדים בשקיפות טכנית. הם עושים עבודה טובה מאוד בהצגת הנתונים עצמם. הבעיה היא שהם מניחים, במובלע, שהמשתמש יידע כיצד לפרש אותם. זוהי הנחה בעייתית.

בעולם העסקי, נתונים גולמיים כמעט לעולם אינם מוצגים ללא הקשר. מנהלים אינם מסתפקים בידיעה שעלות מסוימת עלתה. הם רוצים לדעת אם היא עלתה ביחס לתקציב, לשנה קודמת, או למתחרים. רק אז ניתן להסיק מסקנות.

לעומת זאת, בעולם הפיננסי האישי, המשתמשים מוצפים במספרים מוחלטים, אך נותרים לבד עם הפרשנות. אין ממוצע להשוואה, אין נורמה ברורה, ואין הבחנה בין חריגה אמיתית לבין שונות טבעית.

הפער הזה מסביר מדוע, למרות השקעה עצומה בטכנולוגיה פיננסית, מדדים של אוריינות פיננסית ורווחה כלכלית אינם משתפרים בקצב המצופה. לפי דוחות של גופים בינלאומיים כמו OECD, חלק גדול מהאוכלוסייה מתקשה להבין כיצד החלטות יומיומיות משפיעות על מצבה הכלכלי בטווח הבינוני והארוך, גם כאשר הנתונים זמינים ונגישים.

מניהול טכני להבנה יחסית

הבעיה, אם כן, אינה מחסור במידע, אלא מחסור במידע יחסי. לא “כמה”, אלא “איפה”.

בעולם האנליטיקה, תהליך זה מכונה נורמליזציה. משמעותו מיקום של נתון בתוך הקשר רחב יותר: קבוצת ייחוס, ממוצע, טווח סביר, או דפוס התנהגותי מוכר. רק כאשר הנתון עובר נורמליזציה, הוא הופך למידע שניתן לפעול לפיו.

במונחים פיננסיים, המשמעות היא מעבר משאלות כמו “מה גובה ההוצאות שלי” לשאלות כמו “כיצד ההוצאות שלי נראות ביחס למשקי בית דומים לי”. לא “מה גובה החוב”, אלא “האם רמת החוב שלי סבירה ביחס להכנסה ולשלב החיים”.

זהו שינוי תפיסתי עמוק. הוא מעביר את מוקד ההתבוננות מהמספר עצמו אל המשמעות שלו.

כאן נוצר הצורך בפתרון חדש

המעבר הזה אינו טריוויאלי. הוא דורש שילוב של נתונים, השוואות והבנה התנהגותית של האופן שבו בני אדם תופסים כסף. הוא דורש גם זהירות, שכן השוואות לא נכונות עלולות להטעות לא פחות מחוסר מידע.

עם זאת, ללא שכבה כזו של הקשר, קשה לראות כיצד הבנקאות הפתוחה תממש את הפוטנציאל שלה. כל עוד המשתמשים ימשיכו לראות נתונים מנותקים, המידע יישאר טכני, ולא יהפוך לכלי תומך החלטה.

אחת הגישות שמתפתחות בשנים האחרונות, ובהן גם EchoNomics, נבנית מתוך ההבנה שאין צורך בעוד כלי להצגת נתונים, אלא בכלי שמגשר על הפער בין שקיפות לבין הבנה. גישה שאינה מתמקדת בהוספת מידע, אלא בארגון מחדש של מידע קיים, כך שיוצג בתוך מסגרת השוואתית ואנושית.

במובן הזה, EchoNomics אינה רק מוצר, אלא ביטוי למגמה רחבה יותר בפינטק: מעבר מהצפת נתונים ליצירת משמעות.

האתגר האמיתי של הפינטק הבא

אם בעשור הקודם האתגר המרכזי היה נגישות למידע, בעשור הקרוב האתגר יהיה פרשנות. לא עוד דשבורדים עמוסים, אלא כלים שמסייעים להבין מה חשוב, מה חריג, ומה פשוט חלק מהשגרה.

בהירות כלכלית אינה נוצרת מעוד גרפים, אלא מהפחתת אי־ודאות. כאשר למשתמש יש הקשר, הוא יכול להפסיק לנחש. וכאשר הוא מפסיק לנחש, הוא יכול להתחיל לקבל החלטות.

כל עוד המערכות הפיננסיות ימשיכו להתמקד בהצגת נתונים מבלי לספק הקשר, הפער בין שקיפות לבין בהירות יישאר בעינו. האתגר של הדור הבא של פתרונות פיננסיים אינו טכנולוגי בלבד, אלא פרשני, כיצד להפוך מידע זמין להבנה שמאפשרת פעולה.