רוב הדיון הכלכלי הציבורי מתמקד בכסף הגלוי: שכר, ריביות, מיסים ותשואות בבורסה. אך חלק הולך וגדל מהשחיקה הכלכלית של משקי הבית בישראל אינו נובע מהחלטות משכנתה דרמטיות או מטעויות השקעה הרות גורל. הוא נובע מסדרה של החלטות קטנות, יומיומיות ושקופות, שמתקבלות דווקא ברגעים של עומס. ההחלטות הללו כמעט ואינן נתפסות כבעיה בזמן אמת. הן אינן מסומנות כ"בזבוז", אינן מרימות דגל אדום באפליקציית הבנק, ולעיתים אף מרגישות מוצדקות רגשית: "היה לי יום קשה, מגיע לי". ובכל זאת, כשהן מצטברות, הן יוצרות

למה 50 שקלים על קפה מרגישים בסדר, אבל 15 שקלים דמי משלוח מעצבנים אותנו. מבחינה כלכלית טהורה, אין כאן שאלה. שקל הוא שקל. אין הבדל בין כסף שהוצא על קפה, על משלוח או על חשבון חשמל. אם מסתכלים על הסכום הכולל, כל שקל אמור להישקל באותה צורה, בלי קשר להקשר שבו הוא הוצא. אבל בפועל, כמעט כולנו חווים את הכסף אחרת לגמרי. קל לנו “לגהץ” 50 שקלים על קפה ומאפה בלי למצמץ, אבל 15 שקלים דמי משלוח יכולים לעורר עצבים, תחושת חוסר הוגנות, ולעיתים אפילו לגרום לנו לוותר על הקנייה כולה. הפער הזה לא נ