אחריות פיננסית בישראל: ניתוח עומק

הסקר החברתי 2024 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוא מקור נדיר ועכשווי המאפשר לא רק לתאר את דפוסי ההתנהגות הפיננסית בישראל, אלא גם לבחון מחדש את האופן שבו אחריות פיננסית נוצרת, מתפתחת ומתבטאת במציאות חברתית מורכבת. לצד הצגת הממצאים, הסקר חושף מתחים עמוקים בין נורמות חברתיות, תפיסות אחריות, רמת דיגיטציה, חוויות של שליטה ומגבלות מבניות בכלכלה הישראלית. בכך הוא מהווה בסיס למחקר חדש שמבקש להבין לא רק מה אנשים עושים עם כספם, אלא מדוע הם מתנהגים כפי שהם מתנהגים, ואילו תהליכים חברתיים ופסיכולוגיים עומדים מאחורי דפוסים אלו.

במאמר זה ננתח את ממצאי הסקר כיחידה מחקרית אחת, נתמקד בתופעות שהוא מציג ונציע פירושים, השערות ודיון ביקורתי על משמעותם. המטרה אינה רק לתאר את הנתונים, אלא לבחון מה הם מרמזים על מבנה האחריות הפיננסית בישראל, על דפוסי התנהגות של צעירים ומבוגרים, ועל הפער בין היכולת הטכנית לנהל כסף לבין היכולת המעשית לעשות זאת בצורה מושכלת וברורה.

מסגרת המושג: מהי "אחריות פיננסית" בסקר החברתי בישראל?

הסקר לא מדבר על אחריות פיננסית במובן מופשט, אלא שואל שאלות מאוד קונקרטיות: מי אחראי לקבלת ההחלטות הכספיות היומיומיות במשק הבית? מי עוקב אחר ההכנסות וההוצאות? מי משתמש באפליקציות למעקב אחר הוצאות? ומי עושה שימוש בהוראות קבע לתשלום הוצאות קבועות? במילים אחרות, האחריות הפיננסית נמדדת כאן דרך ארבעה צירי פעולה עיקריים: החלטות, מעקב, דיגיטציה ואוטומציה.

מבחינה מחקרית, ניתן לראות בכך הגדרה תפקודית של אחריות פיננסית. חשיבותה נובעת מכך שהיא מתמקדת בהתנהגות הניתנת למדידה, ולא רק בעמדות או בתפיסות. הגדרה כזו מאפשרת לחקור אחריות פיננסית באופן עקבי, להשוות בין קבוצות שונות, ולבחון כיצד פעולות יומיומיות בפועל משקפות או סותרות תחושת אחריות כלכלית. במובן זה, אחריות פיננסית מתבטאת לא רק ברצון או בכוונה, אלא בהשתתפות ממשית בקבלת החלטות, בהחזקה של תמונה עדכנית על מצב התזרים, בשימוש בכלים שתומכים בניהול ושיפור, וביצירת מנגנוני יציבות כגון הוראות קבע שמפחיתות טעויות והפתעות כלכליות.

מי מקבל את ההחלטות הכספיות במשק הבית?

אחד הממצאים המרכזיים של הסקר הוא שרק כ-26 אחוז מבני 20 ומעלה מדווחים שהם אחראים בעצמם על קבלת ההחלטות הכספיות היומיומיות במשק הבית. רוב האוכלוסייה, 55 אחוז, חולקת את האחריות עם אדם נוסף, בעוד 18 אחוז מדווחים שמישהו אחר אחראי על קבלת ההחלטות.

ברמה התיאורית, הנתון הזה משקף מבנה אחריות קולקטיבי: ברוב הבתים בישראל האחריות על הכסף אינה ממוקמת אצל אדם אחד אלא מחולקת. יש לכך שני פנים. מצד אחד, שיתוף בהחלטות עשוי להיות סימן לבריאות זוגית ומשפחתית, להבניית אמון ולקבלת החלטות משותפת. מצד שני, כאשר אף אחד אינו בעל אחריות ברורה, קיימת סכנה של "אחריות מדוללת" - מצב שבו כולם מעורבים אך איש אינו מוביל, וכתוצאה מכך נוצרות החלטות דחויות, חוסר עקביות או חוסר מעקב מספק.

ממצאי הגיל מחזקים את התמונה: שיעור הצעירים בני 20-44 האחראים בעצמם נמוך משיעור המבוגרים, ואילו בקרב בני 65 ומעלה עולה שיעור האחריות האישית. ניתן לשער כי לאורך החיים עוברת האחריות הפיננסית תהליך של התייצבות, בשנים הצעירות רבים נשענים על בן זוג, הורים או בני משפחה, ואילו בשלבים מאוחרים יותר מתגבשת זהות כלכלית ברורה יותר. עם זאת, המשמעות המעשית היא שחלק גדול מן ההחלטות הקריטיות (משכנתה, השקעות, חובות) מתקבל דווקא בשלב שבו האחריות מפוזרת ולא בהכרח ממוקדת.

ניהול תזרים: מעקב גבוה, שליטה חלקית

לכאורה, הנתונים על ניהול תזרים מעודדים: כ-73 אחוז מהנשאלים מדווחים שהם מנהלים ועוקבים בעצמם אחר ההכנסות וההוצאות של משק הבית. שיעורים אלה גבוהים במיוחד בקרב בני 45-64 ובקרב יהודים לעומת ערבים. לכאורה אפשר היה להסיק שהציבור הישראלי מפגין מודעות גבוהה לניהול תזרים.

אולם ברמה האנליטית, יש להיזהר מהסקת מסקנות מהירה. הסקר אינו בוחן את עומק המעקב: האם מדובר בבקרה חודשית כללית, ברישום שוטף, בשימוש בגיליונות חישוב, או פשוט בתחושת בטן מגובה בהצצה מדי פעם לחשבון הבנק. לכן, אחת ההשערות הסבירות היא ש"מעקב" במובן הסקר משקף ספקטרום רחב של התנהגויות, מחלקיות ועד יסודיות.

במצב כזה, ייתכן שהנתון הגבוה של 73 אחוז מסתיר מאחוריו רמות שונות מאוד של שליטה. חלק מהנשאלים עשויים לנהל תזרים ברמת דיוק כמעט מקצועית, בעוד אחרים מסתפקים במבט כללי בחשבון אחת לכמה זמן. המחקר העתידי יכול להעמיק בכך באמצעות שאלות איכותיות, המבחינות בין צורות שונות של מעקב.

שימוש באפליקציות למעקב אחר הוצאות: פער דיגיטלי בתוך חברה דיגיטלית

אחד הממצאים המעניינים ביותר בסקר, הבולט במיוחד לנוכח התדמית של ישראל כ"אומת הסטארטאפ" המאמצת טכנולוגיות חדשות במהירות הוא שרק 52 אחוז מבני 20 ומעלה משתמשים באפליקציה למעקב אחר הוצאות. מדובר בנתון נמוך יחסית למדינה שמצטיירת כמובילה טכנולוגית. הפער בין התדמית הדיגיטלית של ישראל לבין האימוץ הממשי של כלים לניהול כספים מעלה שאלה מחקרית חשובה: מדוע דווקא בתחום הפיננסי נשארת האוכלוסייה זהירה ואף הססנית בשימוש בטכנולוגיה?

ניתן להציע מספר השערות מבוססות היגיון, שניתן יהיה לבדוק במחקר המשך. ראשית, ייתכן שהחשש מפרטיות ואבטחת מידע מרתיע אנשים מלהפקיד את נתוני הבנק והכרטיסים שלהם באפליקציות צד שלישי. שנית, אפשר שמדובר בעומס קוגניטיבי: ריבוי אפליקציות, ממשקים ושפות עיצוב גורם לכך שאנשים מוותרים מראש על הבחירה. שלישית, ייתכן שהאפליקציות הקיימות מתמקדות בשקיפות חשבונאית (הצגת נתונים) יותר מאשר בהכוונה התנהגותית, ולכן אינן נתפסות ככלי אמיתי לשיפור החיים אלא כעוד מסך של מספרים.

הנתונים מצביעים גם על הבדלים בין קבוצות אוכלוסייה: יהודים משתמשים באפליקציות בשיעור גבוה מערבים, צעירים משתמשים יותר ממבוגרים, וחילונים משתמשים יותר מחרדים. תבנית זו מרמזת על כך שהשימוש באפליקציות אינו רק בחירה אישית, אלא קשור גם לנגישות טכנולוגית, לנורמות חברתיות ולרמת החשיפה לשיח על כלים פיננסיים.

הוראות קבע: בין יציבות לחוויה של אובדן שליטה

כ-69 אחוז מהנשאלים מדווחים על שימוש בהוראות קבע להוצאות קבועות. הוראות קבע הן מנגנון מובהק ליצירת יציבות פיננסית: הן מקטינות את הסיכון לשכחת תשלומים, מונעות קנסות ומאפשרות תכנון טוב יותר של התזרים.

יחד עם זאת, הסקר מצביע על כך ששיעור השימוש בהוראות קבע גבוה יותר בקרב מבוגרים, בעוד שצעירים משתמשים בהם פחות. אחת ההשערות האפשריות היא שצעירים חווים הוראות קבע כמנגנון מגביל, שמשדר התחייבות קשיחה מול מציאות חיים גמישה. מנקודת מבטם, התזרים משתנה בתדירות גבוהה יותר (מעברי דירה, עבודות זמניות, שינויי הכנסה), ולכן הם נרתעים מיצירת אוטומציה שנראית להם "סופית".

מנקודת מבט מחקרית, ניתן לראות בכך מתח בין שני צרכים: הצורך ביציבות כלכלית מול הצורך בתחושת חופש ושליטה. הוראות קבע מייצרות יציבות אובייקטיבית, אך לעתים נחוות סובייקטיבית כאובדן שליטה. התוצאה עשויה להיות בחירה מכוונת לוותר על כלי יציב לטובת תחושת גמישות מיידית.

בהירות כלכלית לעומת ניהול טכני

הסקר של הלמ"ס אינו משתמש במונח "בהירות כלכלית", אך הנתונים מאפשרים להציע מושג זה כמסגרת פרשנית. בהירות כלכלית אינה רק היכולת לדעת כמה הוצאתי החודש, אלא היכולת להבין האם ההתנהלות שלי מתאימה למטרותיי, האם רמת ההתחייבויות שלי סבירה ביחס להכנסה, והאם אני נע במסלול בריא או מסוכן.

אדם יכול לנהל תזרים, להשתמש באפליקציה ולהחזיק הוראות קבע, ובכל זאת להיות חסר בהירות. במונחים מחקריים, אפשר להבחין בין ניהול טכני של כספים לבין הבנה מושגית של מצבו הכלכלי. הסקר מציע נתונים מצוינים על הממד הטכני, אך מותיר פתוחה את השאלה עד כמה הציבור מבין את המשמעויות של התנהלותו.

מכאן נובעת הצעה למחקר המשך: לחבר בין מדדים התנהגותיים כמו אלו שנמדדו בסקר (קבלת החלטות, שימוש באפליקציות, הוראות קבע) לבין מדדים של תחושת בהירות, חרדה כלכלית, מודעות לסיכונים והיכולת לתכנן קדימה. שילוב כזה יאפשר להבין האם התנהגות טכנית אכן מתורגמת לשיפור בתחושת הביטחון וביכולת קבלת החלטות.

פערים בין קבוצות: מעבר לסטטיסטיקה תיאורית

הסקר מצביע על פערים מגדריים, עדתיים וגילאיים, אך אינו מפרק לעומק את הסיבות להם. מבחינה מחקרית, אפשר להציע כמה כיווני חשיבה. ההבדלים בין יהודים לערבים בניהול תזרים ובשימוש בכלים דיגיטליים יכולים להיות קשורים לפערי הכנסה, לנגישות לתשתיות בנקאיות מתקדמות או להבדלים בחשיפה למידע. ההבדלים בין צעירים למבוגרים יכולים להיות קשורים להיסטוריית תעסוקה, ליציבות משפחתית ולניסיון מצטבר במשברים כלכליים.

במקום להתייחס לפערים כאל "נתון יבש", ניתן לראות בהם נקודת מוצא למחקר עומק על צדק כלכלי, אי-שוויון הזדמנויות פיננסי ויכולת של קבוצות שונות בחברה הישראלית לבנות לעצמן עתיד כלכלי יציב. הסקר מספק את השכבה הכמותית הראשונה; השאלה הבאה היא כיצד לתרגם אותה למחקר איכותני שיבחן את החוויות שמאחורי האחוזים.

כיוון למחקר ולמדיניות

מתוך הקריאה בסקר עולה בבירור כי מדיניות ציבורית שתבקש לחזק אחריות פיננסית בישראל לא יכולה להסתפק בקריאה ל"חינוך פיננסי" כללי. נדרש מיקוד בשלושה צירים מרכזיים שהסקר מציף: חיזוק אחריות אישית בקבלת החלטות, שיפור איכות המעקב (ולא רק קיומו), ועידוד שימוש בכלים שמגבירים יציבות ולקיחת בעלות (אפליקציות, הוראות קבע, כלים טכנולוגיים מותאמים).

בנוסף, עולה הצורך לפתח כלים שמסייעים לא רק לראות את הנתונים, אלא להבין את ההקשר: איפה אני ביחס לדומים לי, מהו טווח ההתנהלות הבריא לגיל ולהכנסה שלי, ומהן נקודות האזהרה שעליי לשים אליהן לב. שילוב בין נתוני הסקר של הלמ"ס לבין פלטפורמות דיגיטליות עתידיות יכול להוות בסיס לפתרונות שמייצרים בהירות ולא רק שקיפות.

סיכום

הסקר החברתי 2024 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מציג תמונה מורכבת של האחריות הפיננסית בישראל: האחריות על קבלת החלטות מפוזרת, המעקב אחר התזרים נפוץ אך לא ברור עד כמה הוא עמוק, השימוש באפליקציות נמוך מן המצופה במדינה דיגיטלית, והוראות הקבע עדיין מזוהות יותר עם מבוגרים מאשר עם צעירים.

ברמה המחקרית, הסקר מהווה נקודת מוצא משמעותית לחשיבה על האחריות הפיננסית של משקי בית בישראל במאה ה-21. ברמה המעשית, הוא מציף את הצורך במעבר מניהול טכני של כסף לבניית בהירות כלכלית: הבנה עמוקה, מושגית ואישית של המצב הכלכלי ושל המשמעויות של כל החלטה.

השלכות יישומיות: מה ניתן ללמוד על פיתוח כלים עתידיים

ממצאי הסקר מצביעים על פער מתמשך בין זמינות מידע פיננסי לבין יכולת הציבור לפרש אותו ולפעול על בסיסו. פער זה מחדד את הצורך בכלים המתרגמים נתונים להתנהגות ומספקים למשתמשים לא רק תמונה טכנית של הוצאותיהם, אלא גם הקשר השוואתי, זיהוי סיכונים והכוונה יישומית.

כלים דיגיטליים אשר ייבנו במטרה לצמצם את פער הבהירות, ולחבר בין מדדים התנהגותיים לבין מדדי הבנה, עשויים לתרום לשיפור אחריות פיננסית ברמת משק הבית וברמה חברתית רחבה יותר. EchoNomics, למשל, פועלת לפתח פתרונות המבוססים על עקרונות אלו.

 🔗 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. (2025). לקט נתונים על אחריות פיננסית - קבלת החלטות ומעקב אחר הוצאות: מתוך הסקר החברתי 2024