אל תנחשו אם אתם מתנהלים נכון - תשוו

רוב האנשים בישראל לא באמת עוצרים לשאול את עצמם בבוקר אם הם "עשירים" או "עניים". אלו הגדרות מופשטות מדי, רחוקות מדי. השאלה שמטרידה הרבה יותר, זו שמכרסמת בשקט בזמן הנסיעה לעבודה או ברגע הזה לפני שנרדמים, היא שאלה יומיומית, לעיתים לא מנוסחת עד הסוף: האם אני מתנהל נכון כלכלית? זו לא שאלה פשוטה, והתשובה עליה חמקמקה. היא לא נענית במבט אחד חטוף על היתרה בבנק באפליקציה, וגם לא בשאלה הבינארית "האם יש לי מינוס או לא". המציאות מורכבת יותר: אנשים רבים חיים ללא מינוס כלל, אך עדיין מתהלכים

זה קורה עשרות פעמים ביום, לעיתים מאות. זה קורה ברגעים המתים שבין לבין, בהמתנה לרמזור, בתור לקפה, או סתם כשמשתרר שקט של כמה שניות בסלון. היד נשלחת מעצמה לכיס, שולפת את המכשיר, האצבע מחליקה על המסך, והעיניים ננעצות באור הכחול. אנחנו פותחים אפליקציה, לוחצים על כפתור בולט, גוללים עוד קצת למטה כדי לראות "רק עוד דבר אחד", ומאשרים פעולה. אין דרמה. אין רגע של התלבטות פילוסופית עמוקה או עצירה למחשבה. הכול מרגיש טבעי, אינטואיטיבי, כמעט אוטומטי. זרימה חלקה של החיים הדיגיטליים, שבהם כל ג

זה קורה לכולנו, בדרך כלל ביום חמישי בערב או בשישי בבוקר, כשאנחנו פותחים את אפליקציית החדשות או מציצים בפיד ברשתות החברתיות. הכותרות זועקות באדום: נגיד בנק ישראל שוקל את צעדיו, האינפלציה בארה"ב מסרבת לרדת, מחירי הדיור שוב שוברים שיאים, ויש דיבורים על האטה עולמית. באותו רגע, משהו בבטן מתכווץ. זו לא סתם דאגה תיאורטית של כלכלנים באקדמיה, זו דאגה קיומית. אנחנו מסתכלים על עגלת הסופר שלנו, שמרגישה ריקה יותר אבל עולה 200 שקל יותר מלפני שנה. אנחנו מסתכלים על הודעת החיוב החודשי של המשכ

יש רגע כזה, מוכר כמעט לכל מי שחי עם עוד אדם תחת אותה קורת גג. הוא לא דרמטי במיוחד, לא תמיד קולני, אבל יש לו משקל סגולי כבד. זו יכולה להיות התראה מהבנק שקפצה בנייד, מבט חטוף באפליקציית האשראי, או הערה אגבית על ההוצאות של החודש. משהו נאמר כבדרך אגב, ומיד מורגש שינוי באוויר. בבת אחת, השיחה מאבדת את הקלילות שלה. צד אחד מתכווץ, השני נדרך. הטון משתנה, המילים מתחדדות, והדיון גולש במהירות למקום שבו כבר לא ברור על מה בעצם מדברים - אבל ברור שזה לא נעים. מריבות על כסף הן אולי הוויכוחים